מעשה שיהיה כך יהיה: שבט תתי"א. בנו של בן דודי חוגג בשעה טובה בר מצווה בשומריה. הנער יעלה לתורה בבית הכנסת שלו, בקריאת התורה של יום שני, ואני, המתגורר בפתח תקווה, מכוון את חדר הצפייה שלי ליום שני בבוקר בבית הכנסת הגדול בשומריה.
יש מגבלות ברורות להשתתפות באירוע דרך חדר צפייה. הריחות לא עוברים תמיד כראוי, אי אפשר להתחבק וללחוץ ידיים, והילדים לא יכולים לאסוף את הקישואיות שמשליכים על חתן בר המצווה (הסוכריות נאסרו בחוק הבריאות החדש בתשצ"ו). אבל חדות המסך ובהירות הקול – מצוינים. אני שומע כל מילה ויודע בדיוק מתי הנער מדייק או מזייף…
אחר הצוהריים נצטרף וירטואלית למשפחתנו לסעודה משולבת של בר מצווה ושל שבע ברכות לבן אחותי מיקנעם. קיבלנו את התפריט מראש, ולמען השותפות המשפחתית, ננסה להתאים את ארוחתנו למה שיוגש שם. נשמע את כל דברי הברכה, ואף נישא דרשה קצרה משלנו לכבוד חתני שתי השמחות. אם ירצה ה', במוצאי שבת הבאה נשב בבית הכנסת המרכזי במנהטן ונשמע את החזן הראשי שם, בפיוטי שבת שקלים.