בפרשה שלנו מגיע לשיא מסוים המהלך שאותו מוביל "שפת אמת" בפרשנות עומק מהלך האירועים . (כמובן שגם לפי הפשט ישנו שיא באירועי הפרשה).

ביציאה ממצרים היה המצב אידאלי. עם ישראל היו אמורים לקבל על עצמם את התורה, להטות את לב כל הברואים לעבודת ה' ולמעשה להביא את העולם למצב של גאולה. מה קרה? הדבר הראשון שקרה הוא בואו של עמלק, ש"צינן את האמבטי". בהתנגדות העיקשת וחסרת התועלת של עמלק הוא גרם לכל העמים להתרחק מעם ישראל, וממילא מנע מהם את כל הטובה שיכלו להפיק ממעמד הר סיני. גם בבני ישראל פגע עמלק, בנכונות ובהתלהבות שלהם, ומתוך כך אחרי זמן מה הגיעו לידי חטא העגל. מהלכי התיקון הם איטיים ומתונים: בואו של יתרו לתקן את כלל העמים, ותהליך מתן הלוחות השני אחרי חטא העגל.

אם כך מדוע עדיין נשמר מתן התורה הגדול, אם כבר אין בו תועלת? שפת אמת אומר שמעמדים גדולים אינם נשארים לאורך זמן, אבל למרות זאת מעשה גדול צריך להתחיל בהתלהבות ובכח, כדי להראות מהו העתיד האידאלי למי שיתמיד במעשה זה. אמנם ההמשך צריך להיות בהסתר ובצניעות, כדי שלא למשוך את תשומת הלב של כוחות הרוע וה"סיטרא אחרא" (כמו עמלק) שבעולם, ובדרך זו מגיעים לקביעות ולהצלחה.